"גופרית ועופרת" – הסוף

זוהי הכרזה רשמית עבור כל אפס הקוראים באתר שלי על כך שאני רשמית חודל מלעבוד על הכתיבה של כל הספרים בסדרה שלי.

במשך זמן רב היה לי מאוד קשה להבין מדוע אני לא מצליח למשוך אנשים אל האתר שלי. בהתחלה חשבתי שאולי אני לא מספיק מתאמץ בשיווק, אני לא פונה לאנשים הנכונים, או שאני מתבייש מדי למכור את הסיפור.

ייתכן מאוד שכל הדברים האלה היו נכונים, אבל אני מרגיש שבפועל יש משהו עמוק יותר:

הסיפור שלי פשוט לא טוב, ואין מי שריצה לקרוא אותו.

עוד מהרגע שבו נתתי לאנשים לקרוא אותו, קיבלתי ביקורות שליליות. הנחתי שאולי בחרתי באנשים הלא נכונים לחוות דעת, והייתי בטוח שישנם רבים שאני לא מכיר שיאהבו את מה שכתבתי. אחר כך, כאשר ניסיתי לשלוח את כתב היד המלא להוצאות ונתקלתי בדחיות, עדיין היתה לי תקווה. כבר שמעתי כמה קשה להתקבל להוצאה בימים האלה.
לאחר הדחיות, פניתי בעצת חברי לעורכת מקצועית. היא הציעה לי במחיר די טוב לתת את חוות הדעת שלה. לאחר שהיא שבה אליי עם הערות, פתאום הבנתי עד כמה פגום מהיסוד היה כל הרעיון מאחורי הסדרה.

אני מניח שהייתי צריך להבין זאת עוד מההתחלה. כששאלו אותי אנשים על מה הספר שלי לא ממש ידעתי מה להסביר. "דרמת פשע" זה עוד משהו שקל לתאר, אבל מה עם השאר? איך אני אמור להסביר את העולם שבו הסיפור מתרחש? זה לא יכול להיות תקופתי, כי הוא לא מתרחש בעולם שלנו. זה גם לא בדיוק פנטזיה, כיוון שאין כאן שום אלמנט של קסם או על-טבעי. מה בדיוק אני אמור לומר? "עולם בדיוני הנמצא בתקופת ימי הביניים המאוחרות?"

אבל מילא, זה רק הז'אנר. מה לגבי העלילה עצמה? במשך הרבה זמן ניסיתי להתעלם מהעובדה שאני לא מסוגל להגדיר את העלילה של הסיפור. אולי היה עדיף לי כבר בהתחלה לשבת ולחשוב באמת על איך אני מתאר את הסיפור באופן תמציתי.

עברו יותר מחודשיים מאז שחזרה אלי העורכת עם הערות. מאותו הרגע, למרות שהתאמצתי נורא, לא הצלחתי לחזור ולכתוב מחדש. יכול להיות שזה קשו לכמות הזמן בו הרעיון של כתיבת הספר הזה יושב לי על הראש. שבע שנים, פחות או יותר. שבע שנים בהם הייתי מלקה את עצמי על כך שאני לא יושב וממשיך בכתיבה, ולא מבין לא אני לא מצליח למצוא את המוטיביציה להתקדם.

ברגע מסוים, צריך לשחרר.

אז מה יקרה הלאה? מבחינת האתר, לא יהיו הרבה שינויים. אני לא הולך להגביל גישה לתוכן מעבר למה שעשיתי כבר. אני לא מתבייש במה שכתבתי. אולי בהמשך אנסה לבצע נתיחה של הכתיבה שלי כדי להבין איפה טעיתי. לאחר מכן אולי אמשיך לפרסם משהו חדש לגמרי.

בתקווה שתוכנית ד' תהיה מוצלחת יותר.

עדכון לאתר

כעת כשאני נכנסתי לתהליכי הוצאה לאור של הספר שלי, החלטתי להגביל את כמות התוכן שלו שנגישה באתר.
מעתה ואילך רק ארבעת הפרקים הראשונים של הספר יהיו זמינים לקריאה באתר. על מנת לקרוא את ההמשך יש לפנות אלי באופן אישי.

Torment Nexus 77

זהו סיפור קצר שכתבתי בהשפעת מה שאני רואה מסביבי בשנים האחרונות

השנה היא 2077. הבינה המלאכותית נמצאת בכל מקום. היא מעירה את האנשים בבוקר. היא מכינה להם את הארוחות. היא שולטת במכוניות שמסיעות אנשים לעבודה. לא כזה ברור אילו עבודות שדורשות בני אדם בכלל קיימות, אבל נניח שישנן. אנשים משתמשים בבינה המלאכותית בתור בן שיח, בתור חבר. היא מבדרת אותם, מספרת להם בדיחות פרי יצירתה, מכינה עבורם תמונות, מוזיקה וסרטים לפי אלגוריתמים שלומדים לעומק את ההעדפה שלהם. היא אומרת להם מה ללבוש, איך להתקלח ואיך לכבות את האורות לפני שהולכים לישון.
כשמשהו מתקלקל בבית, הבינה המלאכותית מזמינה מיוזמתה רובוט שיבוא לתקן אותו, ולפעמים אפילו בלי שאיש יידע שבכלל הייתה תקלה. כשאנשים חולים או נפצעים, הבינה המלאכותית מביאה אותם לבית חולים אוטומטי, שם צוות של רובוטים מאבחנים אותם, מציעים טיפול ואפילו מבצעים ניתוחים – הכול מבלי שאף אדם אחר ייגע בהם.
בתי ספר לא קיימים יותר. מתישהו באמצע שנות ה-30 הוחלט שהם מיותרים, כיון שכל הידע האנושי שקיים כבר נמצא בהישג יד. למעשה, בנקודה מסוימת אפילו המונח "הישג יד" כבר לא היה נכון, כיוון שכמה שנים לאחר מכן שבבים במוח נהיו לדבר שבשגרה. אך אם חשבתם שהבינה המלאכותית תחליף את תפקיד המורה, טעיתם. ההוראה חדלה להתקיים לחלוטין. בשביל מה צריך ללמוד משהו בעולם הזה? אם למישהו יש צורך בידע מסוים, הוא פשוט ישאל את הבינה המלאכותית. היא הרי יודעת הכול, והיא כמעט תמיד צודקת.
דורות שלמים נולדו והזדקנו כשהם מוקפים בבינה מלאכותית בכל רגע בחייהם. הם לא ידעו מה פירוש המילים "בינה" או "מלאכותית" ולא את המשמעות של שתיהן ביחד. רובם כלל לא טרחו לשאול. האדם החושב לא היה צריך עוד לחשוב. מספיק רק למלא את ההוראות של השבב במוח בשביל חיים מלאים באושר.

ואז באה רעידת האדמה.

המשיכו בקריאה

עדכוני גרסה

במהלך השבועות האחרונים התחלתי לעבוד על הגרסה השנייה של הספר. החל מהפרקים הראשונים. אני אעדכן אותם במהלך התקופה הקרובה, בצמוד למפגשים שאני עורך עם קבוצת קוראי הבטא שלי.

קחו בחשבון שמכיוון שלא כל הפרקים יתעדכנו במקביל, ייתכן חוסר עקביות בין הפרקים המעודכנים לפרקים הקיימים. בתחילת כל דף תוכלו לראות באיזו גרסה נמצא הפרק – על פרקים שנמצאים בגרסה מעודכנת זה יהיה כתוב במפורש.

דאיומי

עבר זמן רב מאז שהעלתי ציור לאתר.
הדמות שבציור אינה קשורה לעולם של "גופרית ועופרת". קוראים לה דאיומי, והיא דמות שיצרתי עבור משחק תפקידים שלא יצא לפועל.
הרעיון לציור הזה עלה לי כבר במהלך הרגעים הראשונים בהם התחלתי לגבש את הדמות. אני שמח שסוף סוף הצלחתי להביא את הרעיון הזה על הדף, גם אם הוא לא לגמרי תואם את מה שדמיינתי.

גופרית ועופרת

כמו ששמתם לב, השם הקודם של הסיפור שלי – "תוכנית ג'", היה קצת משונה.
זה בסופו של דבר היה רק שם זמני, עד שאחליט על שם מוצלח יותר.
במקור, תכננתי לערוך סקר שבו הקוראים יבחרו את הכותרת המוצלחת ביותר, אך עקב הפעילות הדלילה במיוחד באתר החלטתי לקדם דברים בעצמי ולעבור לאחד השמות עליהם חשבתי, "גופרית ועופרת".

כל הדפים באתר עודכנו בהתאם. מצפה לשמוע מכם בעתיד!

עדכון מהיר

עקב אירוע משפחתי נוסף לא אוכל לפרסם ביום שישי הקרוב.
אל דאגה, לא יהיו עוד אירועים כאלה בזמן הקרוב

עדכון מהיר

עקב אירוע משפחתי, לא אוכל להעלות את הפרק הבא בשישי. את הפרק הבא אפרסם בשבת.

חזרה לשגרה

מעדכן שהחל מהשבוע הבא אחזור לפרסם פרקים.

עילי

העתיד הקרוב של האתר

אני רוצה להתנצל על כך שלא העליתי פרק בשבוע שעבר. לא הייתה לי באמת סיבה טובה – רק דחיינות. הפרק יעלה מחר ב-29.10.
אך לאחר מכן, החלטתי שאקח הפסקה זמנית מפרסום הספר.
הסיבה לכך היא שבמהלך החודשיים האחרונים הייתי מחוסר עבודה. אולי זה נשמע כאילו אני מסוגל לכתוב יותר במצב זה, אך הבנתי שחוסר המסגרת פוגע ביכולות הביצוע שלי יותר מאשר היתרון שאני מקבל מהזמן הפנוי.
כתוצאה מכך, קצב הכתיבה שלי הואט משמעותית, ובקושי הייתי מסוגל לכתוב בחודש האחרון.
על מנת לחזור למצב פורה יותר, החלטתי לשים את מירב המאמצים שלי בהשגת עבודה בהקדם, ולשם כך עליי להניח בצד משימות אחרות, ביניהן הכתיבה.
הפרסומים יחזרו לאחר שמצב זה יסתיים. כמו כן, אני עדיין אשתדל להעלות ציורים נוספים אם אצליח ליצור עוד.
מצפה לראות את כולכם בהמשך!

עילי

טען עוד